שנייה לפני שקונים יש רגע כזה. שנייה לפני שקורה משהו בחוץ, קורה משהו בפנים. האוויר כבד, החדשות ברקע, וברשת אני רואה יותר ויותר אימהות שממלאות עגלות בערכות יצירה ומשחקים רק כדי שיהיה. מין תסמונת כזאת של ״שנייה לפני מלחמה״. ואני לגמרי מבינה את זה.הרצון להיות מוכנה.לדעת שלא יהיה שעמוםאם נצטרך להיות הרבה בבית, בממ״ד או במקלט. אבל רגע לפני שאת נוסעת לחנות הסטוק או לוחצת על עוד הזמנהאני רוצה להזמין אותך לעצור, לא כי את עושה משהו לא נכון.אלא כי לחץ עושה לנו קיצור דרך במוח והקיצור ה

אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו עצמאיים. באמת רוצים. שיכינו לעצמם, שיסדרו, שיבחרו, שיתנסו. אבל בין הרצון לבין היומיום נוצר לא פעם פער. לפעמים אנחנו קונים מוצר יקר, “מושלם”, כזה שמבטיח עצמאות ובפועל תופס הרבה מקום בבית. הילד לא משתמש בו. ואנחנו מתבאסים. ואיפשהו בפנים עולה המחשבה שאולי זה פשוט לא מתאים לילד שלנו. האמת היא שברוב המקרים זה לא הילד. עצמאות לא נוצרת ממוצר נוצץ אלא מסביבה שמותאמת לגוף, לקצב וליכולות של הילד ומאפשרת לו לפעול לבד בלי לבקש רשות ובלי תיווך מתמיד. וגם לא

הריח הזה של אדמה רטובה אחרי הגשם הראשון... אין כמוהו. הימים מתחילים להתקרר, ואיתם מגיעה ההתכרבלות הנעימה בבית. אבל אז זה קורה: הילדים מתחילים לטפס על הקירות, והמחשבה הראשונה שלך היא "אוי, מה עושים איתם כל היום בבית?". הפיתוי להדליק את הטלוויזיה גדול, אבל רגע לפני שאת נכנעת, אני רוצה להציע לך משהו אחר. יום גשום הוא לא בעיה, הוא הזדמנות. הזדמנות לזמן איכות אמיתי, ליצירתיות מתפרצת ולחיזוק הקשר המשפחתי, והכל בכלים פשוטים שכבר יש לך בבית. בגישה המונטסורית, אנחנו לא צריכות ערימות ש

לפני כמה ימים עומר, הוציא מהשידה בסלון משחק רבעיות שכבר הרבה זמן לא שיחקנו. הזמנתי אותו לשבת איתי ליד שולחן האוכל ושנשחק כולנו ביחד. הימים מתקצרים. אני מוצאת את עצמי חוזרת עם הילדים הביתה וכבר חושך, מבאס לרדת לגינה ויש תחושה שכל מה שבא לי זה מרק חם ונעלי בית. חנוכה עוד שנייה פה וזה הזכיר לי שמעבר לזה שזה חג מאוד משפחתי הוא גם חג עם המון מתנות. דמי חנוכה ובכלל מתנות. אתן מכירות אותי, אני בעד לקנות מעט וחכם ( אם בכלל קונים ) כי אני רואה מה קורה שקניות יוצאות משליטה… אז היום נדב

יש משהו בנובמבר שמכניס אותנו למוד של “קניות”. הודעות קופצות, פרסומות, “מבצע אחרון!”, “רק היום!”. ואיפשהו בין כל הרעש הזה אנחנו, האמהות, נכנסות ללחץ שקט כזה. אולי צריך לקנות לילדים משהו. אולי עוד משחק אחד יעסיק אותם. אולי… אולי… אולי… לפני כמה ימים עמדתי מול ארון המשחקים של הילדים, וכל המחשבות האלה היו לי בראש. המבצעים, ההנחות, הלחץ, ה“יאללה, נו, נקנה משהו קטן”. ואז פתאום עלתה לי מחשבה אחרת, כזו שלא חשבתי שאגיד בקול: “עדי… אולי פשוט תעשי קנייה פה? בתוך הארון?” זה נשמע אולי