בחמישי חגגתי יום הולדת 45.

אני מודה, אני לא ממש טיפוס של ימי הולדת.

אבל יש משהו שאני כן אוהבת ביום הזה לעצור לרגע, להסתכל אחורה ולהבין כמה הדרך לימדה אותי.

לא רק על ילדים,לא רק על בתים, אלא גם על הורות, זוגיות, עבודה, טעויות, צמיחה ועל החיים עצמם.

במהלך השנים זכיתי להיכנס למאות בתים, לפגוש משפחות שונות, לשמוע סיפורים, לראות רגעים של תסכול אבל גם רגעים קטנים של ניצחון,

כשהילד מצליח בפעם הראשונה להתלבש לבד, כשהבוקר נהיה קצת יותר רגוע או

כשאמא אומרת לי: "פתאום טוב לי להיות בבית."

במקביל, גם אני המשכתי ללמוד מהילדים שלי, מהטעויות שלי, מההצלחות ומהדרך.

אז במקום עוד תמונה עם בלונים, ישבתי וכתבתי לעצמי רשימה.

אולי לא כולם ידברו אליכם.

אבל אני מאמינה שאחד מהם יהיה בדיוק מה שהיית צריכה לקרוא היום.

1.לקח לי הרבה שנים להבין שהבית לא צריך להיות מושלם.

הוא צריך להיות מקום שנעים לחזור אליו בסוף היום.

מקום שמרגישים בו בטוחים, אהובים ויכולים לנשום.

2.כשהילדים שלי היו קטנים הייתי בטוחה שאני צריכה לעשות בשבילם הכול.

היום אני יודעת שהמתנה הכי גדולה שאני יכולה לתת להם היא דווקא לאפשר להם לעשות לבד.

3.אני כבר לא מחפשת להיות אמא מושלמת, אני מעדיפה להיות אמא שנוכחת, כזאת שיודעת גם לטעות, גם להתנצל וגם לצחוק על עצמה.

4.אחרי מאות בתים שליוויתי, אני יכולה להגיד בביטחון: הבתים שהכי כיף להיות בהם הם לא אלה שנראים כמו קטלוג הם אלה שהמשפחה באמת חיה בהם.

5.פעם חשבתי שסדר זה המטרה היום אני יודעת שסדר הוא רק אמצעי.

המטרה היא שיהיה לנו יותר זמן אחד עם השני ופחות זמן בלחפש דברים.

6.גיליתי שילדים כמעט תמיד רוצים לשתף פעולה, אנחנו פשוט צריכים לתת להם סביבה שמאפשרת להם להצליח.

7.לא מעט פעמים הגעתי לבית וההורים אמרו לי שהילד "לא מסדר".

אחרי שעה הבנו שהבעיה בכלל לא הייתה בילד...אלא בכך שלא הייתה לו דרך אמיתית להצליח.

8.לקח לי זמן להבין שלא כל צעצוע שנכנס הביתה באמת מוסיף ערך, לפעמים דווקא כשיש פחות, הילדים משחקים הרבה יותר.

9.אני עדיין מתרגשת בכל פעם שאני נכנסת לבית חדש כי אני יודעת שלא הזמינו אותי כדי לסדר ארונות או משחקים הזמינו אותי כי מישהו רוצה שהיומיום שלו יהיה קצת יותר קל.

10.המשפט "הלוואי שהיית מגיעה אלינו לפני שנה" עדיין מצליח לרגש אותי בכל פעם מחדש.

לא בגלל המחמאה בגלל הידיעה שאפשר היה לחסוך למשפחה הזאת כל כך הרבה תסכול.

11.אני כבר לא נבהלת מבלגן, בלגן הוא חלק מחיים שיש בהם ילדים.

השאלה היא כמה קל להפוך אותו לסדר.

12.אחד הדברים שהכי שינו אותי כאמא היה להבין שלא כל רגע צריך להיות "חינוכי".

לפעמים פשוט צריך לשבת על הרצפה ולשחק.

13.יש ימים שאני מספיקה המון ויש ימים שאני בקושי עומדת במשימות שתכננתי. פעם זה היה מתסכל אותי, היום אני משתדלת להיות קצת יותר טובה לעצמי.

14.הפרעת הקשב שלי לימדה אותי משהו שלא למדתי בשום קורס איך מרגיש עומס ואיך שינוי קטן יכול להקל על כל היום.

15.אני באמת מאמינה שילדים מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.לפעמים הם רק צריכים שמישהו יאמין בהם לפני שהם מאמינים בעצמם.

16.

עד השבעה באוקטובר חשבתי שבית הוא מקום.

אחר כך עברנו שמונה דירות.

ופתאום הבנתי שבית הוא בכלל תחושה.

זה הרגע שבו הילדים יודעים איפה הכוס שלהם נמצאת, איפה הפיג'מה, איפה הספר שהם אוהבים.

גם כשמסביב הכול משתנה, יש דברים קטנים שנותנים לילדים ביטחון. מאז אני מעריכה אותם הרבה יותר.

17.

אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים מה הדבר הכי חשוב בבית, כנראה שהייתי עונה "סדר".

היום הייתי עונה "תחושת ביטחון".

כי בית מסודר בלי רוגע לא באמת מרגיש כמו בית.

18.

פעם עשיתי הכל כדי להסתיר את הפרעת הקשב שלי ופיתחתי שיטות מאד חכמות כדי שחס וחלילה אף אחד לא ידע שאני שונה.

היום כשאני מנהלת את ההפרעה שלי ולא הפוך, אני מבינה שהיא גם אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי

היא גורמת לי להבין בדיוק למה אמא נכנסת לחדר ולא זוכרת למה.

למה ערימת כביסה יכולה להרגיש כמו הר.

ולמה לפעמים גם להתחיל משימה זה הדבר הכי קשה בעולם.

בזכות זה אני אף פעם לא שופטת.

19.

אני לא מאמינה בכוח רצון.

אני מאמינה בסביבה טובה ובריטואלים ובכלים שעוזרים לי

גם בשביל ילדים.

וגם בשבילי.

אם אני צריכה להילחם בעצמי כל יום כדי להצליח כנראה שהסביבה שלי צריכה להשתנות.

20.

יש ימים שבהם אני מלמדת משפחות איך לייצר סדר.

ויש ימים שבהם אני בעצמי מחפשת את הטלפון שכבר עשר דקות נמצא לי ביד.

ואני בסדר עם זה.

21.

אחת המחמאות שאני הכי אוהבת לקבל היא:

"גרמת לי להרגיש שאני אמא טובה."

לא בגלל שלימדתי לקפל חולצות.

אלא בגלל שהורדתי ממנה קצת רגשות אשמה.

22.

אני לא רוצה שתצטרכו אותי בעוד שנה.

אני רוצה שהבית יעבוד גם כשאני כבר לא שם.

מבחינתי, זאת ההצלחה האמיתית.

23.

יש משהו מאוד אינטימי בזה שמשפחה מזמינה אותי אליה הביתה.

אני רואה את המקומות הכי יפים.

אבל גם את המקומות שהם מתביישים להראות.

ואני רוצה שתדעו משהו.

בכל השנים האלה עוד לא נכנסתי לבית אחד וחשבתי:"וואו... איך הם חיים ככה?"

אני תמיד חושבת:"איזה יופי שהם ביקשו עזרה." ואני ממש מדמיינת איך הבית יראה אחרי שאלווה את המשפחה.

24.

פעם חשבתי שאני מסדרת בתים.

היום אני יודעת שאני הרבה יותר עוזרת למשפחות לנשום.

הקופסאות והסלסלות הן רק הכלים.

25.

אחרי מאות משפחות שליוויתי,אני יכולה להגיד בוודאות:

הילדים הם כמעט אף פעם לא הבעיה.

הם פשוט מנסים להצליח בתוך סביבה שלא תמיד מותאמת להם.

וכשמשנים את הסביבה...

קורים דברים מדהימים.

26.

לקח לי שנים להבין שאני לא צריכה להוכיח שאני מקצועית.

אני לא נכנסת לבית כדי להרשים.

אני נכנסת כדי להקשיב.

הרבה פעמים, הפתרון מתחיל עוד לפני שמזיזים חפץ אחד.

27.

אני עדיין מתרגשת כשאני מקבלת תמונה כמה חודשים אחרי יום סידור.

לא של ארון יפה.

של ילד שלוקח לעצמו צלחת לבד.

או של אמא שכותבת לי:"אנחנו כבר לא רבים כל ערב על הצעצועים."

אלה התמונות שאני שומרת בלב.

28.

אם יש משהו שהייתי רוצה שכל הורה יאמץ, הוא זה:

אל תשאלו "איך אני גורם לילד לעשות?"

תשאלו:

"איך אני יכול לאפשר לו להצליח?"

זאת שאלה שמשנה הכול.

אני חושבת שגם כדאי להוסיף רגע אחד שהוא מאוד "עדי", כי הוא יפתיע את הקוראות:

29.במשך שנים חשבתי שאני בונה עסק.

היום אני מבינה שבעצם בניתי קהילה.

בכל פעם שמישהי כותבת לי שהיא מרגישה פחות לבד, או שהיא סוף סוף הבינה שהבלגן בבית לא אומר שהיא אמא פחות טובה אני נזכרת למה התחלתי את כל זה מלכתחילה.

30.

פעם הייתי בטוחה שאם אני רק אסדר קצת יותר, אצליח להספיק הכול.

היום אני כבר יודעת שיש ימים שלא משנה כמה אני מתכננת החיים פשוט קורים.

והאמת?אני כבר פחות כועסת על עצמי.

31.

יש לי הפרעת קשב.

פעם ניסיתי להסתיר אותה.

היום היא חלק ממני.

היא זו שגורמת לי לבנות שיטות פשוטות, כי אני בעצמי צריכה שהכול יהיה פשוט.היא גם זו שעוזרת לי להבין למה יש הורים שמסתכלים על משימה קטנה ומרגישים שהם לא יודעים מאיפה להתחיל.

32.

אני לא מאמינה ב"פשוט תסדרי".

אם זה היה כל כך פשוט, כולנו כבר היינו מסודרים.

אני מאמינה בלבנות סביבה שעובדת בשבילנו, גם בימים שאין לנו כוח.

33.

עברנו שמונה דירות מאז תחילת המלחמה.

כל פעם מחדש פרקנו ארגזים.כל פעם מחדש בנינו שגרה.וכל פעם מחדש גיליתי כמה מעט ילדים באמת צריכים כדי להרגיש בבית.

הם צריכים אותנו.וקצת יציבות בתוך כל חוסר הוודאות.

34.

דווקא בתקופה הזאת הבנתי כמה אני אוהבת את העבודה שלי.

כי בסוף אני לא מסדרת משחקים.

אני עוזרת למשפחות להרגיש שהן חוזרות הביתה.

35.

יש משהו מאוד מרגש בלראות ילד שאומר לאמא שלו:"אני יכול לבד."

אלה שלוש מילים שאני לא מתעייפת לשמוע.

36.

אני חושבת שאנחנו, ההורים, הרבה יותר קשוחים עם עצמנו מאשר הילדים שלנו.

הם לא מחפשים בית מושלם.

הם מחפשים אותנו.

37.

לקח לי שנים להבין שאני לא צריכה לרוץ כל הזמן.

לא כל הזדמנות חייבים לתפוס.לא כל רעיון חייבים לבצע.ולא כל יום חייב להיות יום שיא.

38.

אני אוהבת אסתטיקה.

אבל אם היא באה על חשבון העצמאות של הילדים, היא כבר פחות מעניינת אותי.

מבחינתי, בית יפה הוא בית שהילדים מרגישים בו שייכים.

39.

כמעט בכל בית שאני מגיעה אליו, אחת האימהות אומרת לי בשלב מסוים:"אני מרגישה שנכשלתי."

ואני תמיד עונה לה את אותו הדבר.

לא נכשלת.

את פשוט עייפה.ואת לא אמורה לעשות הכול לבד.

40.

הילדים שלי לימדו אותי יותר מכל קורס שעשיתי.

הם הכריחו אותי לעצור, לחשב מסלול מחדש ולהבין שלא כל מה שעובד בתיאוריה עובד גם בבית.

41.

אני כבר לא מחפשת שלמות.

אני מחפשת שגרות שעובדות גם ביום עמוס, גם בחופש הגדול וגם כשלאף אחד אין סבלנות.

42.

אני מאמינה שהמטרה שלנו כהורים היא לא לעשות בשביל הילדים.

אלא להגיע ליום שבו הם כבר לא צריכים אותנו בשביל כל דבר קטן.

וזה הרבה יותר מרגש אותי ממדף מסודר.

43.

אני עדיין מתרגשת מכל הודעה שמתחילה במילים:

"את לא תאמיני מה קרה מאז שהיית אצלנו..."

כי בדרך כלל מה שמגיע אחר כך הוא לא סיפור על קופסאות.

אלא על ילד שהתחיל להאמין בעצמו.

44.

אם יש משהו שאני רוצה שכל אמא תיקח מהמילים האלה, הוא זה:

אל תשווי את הבית שלך לבית של מישהי אחרת.

תבני בית שמתאים למשפחה שלך.

זה מספיק.

45.

בגיל 45 אני כבר לא מאחלת לעצמי בית מושלם.

אני מאחלת לעצמי להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת.

להיכנס לעוד בתים.

לפגוש עוד משפחות.

לעזור לעוד ילדים להגיד בגאווה:"אני יכול לבד."

ואם הגעת עד כאן, כנראה שגם את חלק מהם. תודה. 🤍

ואם כבר יום הולדת…

רציתי שגם אני אתן מתנה.

אתמול פתחתי מבצע יום הולדת עם 45% הנחה על שתי הדרכים שבהן אני הכי אוהבת לעזור למשפחות.

לצערי, גיליתי שחלק מכן לא הצליחו להשתמש בקוד הקופון בגלל תקלה טכנית.

אז החלטתי להאריך את המבצע עד שבת בחצות, כדי שלכולן תהיה הזדמנות ליהנות ממנו.

💻 פגישת ייעוץ אישית בזום

אם את מרגישה שהבית לא עובד כמו שהיית רוצה, אבל לא יודעת מאיפה להתחיל – זו בדיוק מטרת הפגישה.

במשך שעה נסתכל יחד על הבית, נזהה את נקודות החיכוך ונבנה תוכנית מעשית שמתאימה למשפחה שלך, בלי שיפוטיות ובלי לנסות להפוך את הבית למושלם.

✨ 45% הנחה

נותרו רק 4 מקומות במחיר יום ההולדת. לינק להרשמה בסוף המייל

🧺 המדריך הדיגיטלי "לאחסון שקט שעובד"

זה אחד המדריכים שאני הכי גאה בו.

הוא לא מלמד איך לסדר יפה את המשחקים על המדף.

הוא מלמד איך ליצור סביבה שמאפשרת לילדים לבחור, לשחק, להחזיר למקום ולהיות עצמאיים יותר בלי להציף אותם בעומס.

פחות בלגן.יותר שקט.יותר עצמאות.

✨ 45% הנחה

👉 [ לרכישת המדריך לאחסון שקט ]

קוד הקופון:

45

בתוקף עד שבת בחצות.

תודה שאתם כאן.

תודה על כל הודעה, כל שיתוף, כל משפחה שנתנה לי להיכנס אליה הביתה וכל מי שבוחרת לצעוד איתי בדרך הזאת.

אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו.

באהבה,

עדי מרגליתMontessori Style | מונטסורי סטייל 🤍

נ.ב.

אם תכננת לקבוע איתי פגישת ייעוץ או לרכוש את המדריך אל תחכי לרגע האחרון.

• פגישות הזום מוגבלות ל־10 משתתפות בלבד. ונשארו 4 מקומות אחרונים.

• ההטבה כולה מסתיימת במוצש בחצות ולא תחזור במחיר הזה בקרוב.

יש לך שאלות נוספות? או שאת רוצה להתייעץ? מכאן את כותבת לי ישירות לווצאפ הפרטי שלי