אז איך היה היום בגן? כיף ובזה זה נגמר.
אצלי בבית עם כמה שההורים שלי אהבו ואוהבים אותי לא דיברנו על רגשות,
כי לא מדברים על רגשות. יהיה בסדר.
כשהפכתי לאמא הרגשתי שאין לי כלים לדבר עם הילדים שלי על רגשות, איך אני יכולה לדעת מה הם מרגישים אם אני בעצמי רוב הזמן לא יודעת ומדחיקה?
זה נע בין שמחה לעצובה. כך כך הרבה רגשות נדחקו הצידה. ולא היה לי שום דרך לבטא את עצמי.
כשנחשפתי לעולם המונטסורי גיליתי קשת רגשות רחבה שבה אני יכולה לבטא את עצמי, לדייק את התחושות שלו והמסרים שלי לעולם. ברגע שאני יודעת לבטא רגשות אני יכולה לשתף אותם עם הילדים שלי והסביבה שלי.
התפקיד של המבוגר המונטסורי הוא לא רק לסדר מדף עם תרגילים - הוא הרבה יותר רחב. אני צריכה לראות את הילד שלי גם בצד הרגשי, להיות מודל עבורו לאיך מתנהלים בעולם ולתווך לו את העולם עד שהוא יוכל לעשות זאת בעצמו. כן זה דורש ממני אימון וכן אני עובדת בזה, משקיעה זמן, אנרגיות וכסף.
והתוצאה? לא מאחרת לבוא, וזה תהליך כמו כל תהליך. יש ימים יותר טובים שאני ממש יכולה להרגיש קפיצה ויש לי תובנות וכלים חדשים ויש ימים שאני מרגישה שכלום לא זז וזה בסדר.